קשה לי למצוא את המילים בשביל לתאר את החוויה שלי הבוקר בעזרת ישראל (המכונה גם כתל המשפחות ו״הכתל הרפורמי״). קיוויתי שהנער המקסים, הביישן, אך נחרץ, לא ייחשף לשנאה. במקום זה, הוא זכה לעשרות ילדים ונערים עם שרקנים, צעקות, שלטים הקוראים לו נוצרי, קריאות שהוא נאצי, ועוד. נער אמריקאי שרצה לחגוג את הגיעו לגיל מצוות. נער שיכול לשכוח כל קשר לעם ישראל ולארץ ישראל, אך בחר לעלות לתורה בארץ. בנוכחות הוריו, סבא וסבתא, וקצת משפחה. והנער היה מדהים. קרה יפה, ולא טעה באף הגיה אחת, על אף ההפרעות. אני, לעומת זאת, שבור. יש אנשים ששונאים אותי. שמוכנים לפגוע בי. כי היהדות שלי היא שונה מהיהדות שלהם. רוב האנשים, דתיים או שמרניים ככל שיהיו, אינם ככה. אבל יש כאלה. ואם אלה המתנגדים אליהם, אלה המאמינים שלכל הפחות יש לנו את הזכות לטעות, אם אלה לא ירימו את קולם, כולנו נפסיד.
Posted by ארי חסיד on Wednesday, June 29, 2022